בנק הפועלים בע"מ נ' ציריולניקוב(המנוח) ואח'

החלטה

זו בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית ע"ס 80,247 ₪, שהגיש המשיב כנגד המבקשת, ובגין יתרת חוב ע"פ ספריו.

לטענת המשיב, ביום 18.8.99 פתחו המנוח והמבקשת ח-ן בהתאם למסמכי פתיחת החשבון. ביום 26.11.09, הועמדה לבקשת המנוח הלוואה ע"ס 50,000 ₪ לתקופה של 60 חודשים. ביום 20.12.09 הועמדה לבקשת המנוח הלוואה ע"ס 23,900 ₪ לתקופה של 60 חודשים. נטען כי המנוח והמבקשת התחייבו לפרוע את התשלומים, אך לא עשו כן, משכך, העמיד המשיב את ההלוואות לפירעון מיידי, ונותרו חייבים בגין ההלוואה סך 20,274 ₪, וכן סך 27,312 ₪.

עוד נטען, כי יתרת החוב מחיוב כרטיסי אשראי עומד ע"ס 1,177 ₪, וכן יתרת החוב בח-ן העו"ש 27,312 ₪ , סה"כ כל החיובים עומדים ע"ס 80,247 ₪.

לטענת המבקשת, עלו לארץ ביום 17.8.99, מיד למחרת פתחו ח-ן אצל המשיב, והוחתמו על מסמכים ללא תרגום, ללא הסבר לעניין אופי ואופן ניהול חשבון משותף, לרבות פעולת מורשה חתימה וכוחה של חתימה. לטענתה במהלך 2005 פתחה ח-ן בבנק דיסקונט ולאור יחסיה המעורערים עם המנוח , ובמהלך 2006 פנתה למשיב בבקשה לצאת מהח-ן אולם נענתה בשלילה, ותוך שהמשיב דורש את הסכמת המנוח. לטענתה החליטו להתגרש , ב11/07 עזב המנוח את דירתם המשותפת , וביום 15.9.08 במסגרת הסכם התרת נישואים ושקיבל תוקף של פס"ד, הוסכם כי כל החיובים ו/או ההלוואות ו/או חובות הקיימים בח-ן המשותף ו/או שיתקיימו בעתיד יחולו על המנוח בלבד, וכי הוא התחייב לפרוע אותם, ולגרום להוצאת המבקשת מהח-ן המשותף, תוך 3 שנים, ושלאחר כיסוי החובות ייסגר הח-ן. עוד הוסכם, כי ככל שייגרם למבקשת הוצאות עקב תביעת המשיב, תקבל שיפוי מהמנוח. לטענתה, לאחר הגירושין שלחה המבקשת למשיב העתק מהסכם התרת הנישואין וביקשה כי הח-ן יוגבל או יוקפא, כמו כן ביקשה להוציא אותה מהח-ן, אולם, נענתה כי נדרשת הסכמת המנוח. נטען כי לא הייתה לה כל גישה אפקטיבית לח-ן או כל פעילות בו, לרבות באמצעות כרטיסים למיניהם, כבר מיום 20.12.05, ואף קודם לכן כשפתחה חשבון בבנק דיסקונט.

לטענתה, משסרב המנוח ליתן הסכמתו להוצאת המבקשת מהח-ן, לאחר שעברו 3 שנים, לפי פסה"ד פנתה שוב למשיב, ובהצעה שיחתמו על מסמכים בנפרד , אך נדחתה שוב בדרישה להסכמת המנוח וחתימתו במעמד השותף. לטענתה אחרי כל ניסיונותיה לעדכן את המשיב , הניחה כי המשיב לא יאפשר למנוח לשנות את מצב הח-ן לרעה , באופן חד צדדי, וללא ידיעתה , לרבות נטילת הלוואות.

ביום 20.10.11 נפטר המנוח, ולאחר ייעוץ משפטי הגישו ילדי המנוח, בניה של המבקשת, בקשה למתן צו ירושה, ושהתפרסמה הודעה כדין בעיתון ביום 30.11.11, והעיזבון חולק , ובסוף 4/12 קיבלה את כתב התביעה , כאשר עד לאותה עת הייתה בטוחה שמצב הח-ן לא ישונה לרעה. לטענתה סברה כי כאשר הטיפול בירושה היה בטיפול עו"ד, טופל גם נושא הנושים. ומשלא הוגשו התנגדויות או דרישות חוב כנגד העיזבון, ניתן צו ירושה כדין וביום 15.1.12 נסגר התיק אצל רשם הירושות.

לטענתה, בזמן חלוקת העיזבון לא הייתה מודעת לחוב הנטען, ודאגה לסלק כל חוב שהיה ידוע לה באותה עת. לטענתה המשיב נתן למנוח הלוואות ולאחר שהודיעה על הגירושים ועל מתן פסה"ד, ללא ידיעתה וללא אישורה, וטוענת להטעיה.

ב"כ המשיב בסיכומיו טוען לדחיית הבקשה, מציין כי החובות היו ידועים , ואושר מכתב בעניין ועוד לפני חלוקת העיזבון שהיה בהם לכסות את מרבית החוב. מציין כי המבקשת ידעה שכדי להוציאה מהח-ן עליה לבוא יחד עם המנוח, לא עשתה כן והינה 3 שנים והחוב הצטבר.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310). בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי, (פורסם בנבו). הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (פורסם בנבו).

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון, אני מחליט לקבל את הבקשה.

אין חולק כי למבקשת ולמנוח היה חשבון משותף אצל המשיב, ושנותרה שותפה בח-ן גם לאחר גירושיה מהמנוח. המבקשת חזרה בחקירתה על הטענה כי ניסתה לצאת מהחשבון, ופנתה מס' פעמים לנציגי המשיב, הן בע"פ והן באמצעות פס"ד שנשלח, אולם המשיב סרב להוציאה מהח-ן וללא הסכמת המנוח ונוכחותו. כאמור מדובר בח-ן משותף שנפתח מיד עם עלייתה של המבקשת והמנוח ארצה. פורט באופן מספק אופן התנהלות החשבון, לפני ואחרי פטירת המנוח. אכן, שאלה היא האם מדובר בעניין שבין המבקשת למנוח בלבד, וללא קשר למשיב, וכן לגבי משמעות חלוקת וקבלת כספים בעקבות פטירת המנוח, ואולם לעת זו, אני סבור כי התצהיר מגלה הגנה לכאורית מספקת, המבקשת פרסה תשתית מספקת, המצדיקה את מתן הרשות, ואני סבור שיש מקום לברר הטענות במשפט.

מובן כי קביעה שעניין דורש בירור, אין משמעו קביעת ממצא סופי בעניין, על פניו, הגנת המבקשת מעוררת קשיים לא מעטים, שעל חלקם הצביע המשיב, ואולם לא ראיתי שיש בקשיים אלו, להביא לדחיית הבקשה, כהגנת בדים, ו/או נעדרת סיכוי כלשהו, וכבר בשלב זה, ולנוכח כללי השלב הדיוני.

לגבי המשך הדיון אני קובע :

1. תצהיר המבקשת יהווה כתב הגנה.

2. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ותיק מוצגים כדלקמן :

המשיב בתוך 60 יום מקבלתו החלטה זו.

המבקשת בתוך 60 יום מקבלתה תצהירי המשיב.

3. באם מי מהצדדים מבקש להעיד אדם שאין באפשרותו להגיש תצהיר מטעמו, יגיש בקשה לביהמ"ש לזמנו לעדות ללא תצהיר, במועד הגשת תצהיריו, בצירוף הנימוקים הרלבנטיים.

4.מומלץ לצדדים, ומבלי לפגוע בשום טענה, למצות הליך גישור בפני מגשרת המהו"ת שמונתה בזמנו בתיק, וכאשר ברי שהידברות והסכמה, יחסכו זמן והוצאות נוספים.